פוסט 13- באחה קליפורניה- Baja California

Efrat abramson
22 בינו׳
זמן קריאה 6 דקות

21/1/26

אחד שלא שב

הפוסט הזה מוקדש לאיש אחד שמו דן בן ארי.

דן היה איש גדול, ידיים, רגליים, קרחת, ולב עצום שעבד קשה כמעט 90 שנים.

איש אשכולות, איש אדמה, איש ידע, טיולים, משפחה.

איש של עצים, של התישבות, של עבודה קשה, של שורשים.

מלח הארץ, במלוא מובנה של מילה.

איש, שממטופל הפך ברבות השנים לחבר יקר.

נהניתי לשבת איתו ולשוחח, גם כשהמילים כבר לא זרמו כרגיל.

למדתי דרכו שידידות עמוקה יכולה לחצות גיל,

ולהתקיים גם כשאין שיחה ״רגילה״ בין שני אנשים.

קיבלתי ממנו מתנות אינספור בצורות שונות כולל-

צלחות של פקאנים מקולפים עם רימונים מסוגים שונים ופומלות מקולפות גם הן ומוכנות לנגיסה.

כל פרי בעונתו, עם השקעה, סבלנות ואהבה רבה.

דן הקים עם דליה אהובתו משפחה מפוארת, רחבה ומלאת חיים, וחי חיים מלאים.

רוחו וזכרונות ממנו ימשיכו ללוות אותי לעד.

Bahia De Los Angeles

קמים בבוקר לעזוב ומגלים שהבטרייה של הרכב התרוקנה במשך הלילה כי חיברנו את

הסטאר-לינק לרכב ושכחנו לנתק. עכשיו אנחנו יודעים שתקשורת לוקחת הרבה חשמל ולא כדאי שניקח אותו מסילבי. ג׳יימס המלאך, שחנה בסמוך אלינו, הגיע מיד לעזרה. זה לקח דקות ארוכות, שכן עמדנו ממש על החוף והגישה בין הרכבים היתה מסובכת, וגם כי סילבי עם עוצמתה הבלתי מעורערת, לא השתכנעה בקלות להחזיר את הסוללה שלה לפעולה. אחרי חיבורים נכונים, המתנה וקצת שידול הרכב מתניע כמו חדש ואנחנו יוצאים שוב לדרכים.

https://video.wixstatic.com/video/dbedc6_ffba987a54c74d998354b09a469b95f9/1080p/mp4/file.mp4

הצלחנו! אני הצלחתי לצלם

Gerero Negro

היום חצינו את באחה ועברנו לצד הדרומי שלה. זה כולל שילוט, עצירה בעמדה צבאית, בה החייל לוקח מאתנו 20 פסוס כדי לשטוף לנו את הגלגלים עם חומר בלתי מזוהה, אולי זה גם רק מים. והשעון זז שעה אחת קדימה, בלי ששמנו לב.

זו עיירה תעשייתית שנבנתה סביב מכרות מלח עצומים הקיימים באזור. נקודת מעבר חשובה למטיילים החוצים את באחה. פונקציונלית, מחוספסת, ולא יפה במיוחד.

הגענו לכאן ממפרץ המלאכים היפיפה, לחניון פחות מוצלח, ממוקם בחנייה אחורית של מסעדה, צפוף ולא הכי נעים, אבל היינו חייבים להתחבר למציאות שזה כולל חשמל, ביוב ומים. ואת כל זה קיבלנו שם בשמחה.

עדיין מסתבכים פה וכל דבר לוקח לנו הרבה זמן. למצוא כספומט למשל, הרבה מהעסקים פה עובדים עם מזומן ולא עם כרטיסי אשראי, אז חייבים להסתובב עם סטיפה, אבל לא גדולה מידי, וגם לא קטנה מידי, זה האיזון הזה שמחפשים למצוא כל הזמן. מזל שיש לנו אופניים. אנחנו עולים עליהם ומסתובבים לחפש את הכספומט. לרוב ניתן למצוא אחד או שניים בתוך סופרמקט בשם Ley רק שהפעם הוא לא עבד, ואת הבנק היה קשה למצוא (בסוף מצאנו שהוא מתחבא בתוך מתחם של חנויות שמוכרות אופנועים, מזרנים ועוד חפצים שלא ברור מה הקשר בינהם).

סיפורי הכספומט עוד ימשיכו ללוות אותנו.

השלולית מחוץ למסעדה ומאחוריה אנחנו חונים

שייט ומפגש עם הלוויתנים האפורים

אל זיהול ובלנקה הגענו דרך המלצות של אדי (זוכרים? מתחילת דרכינו בבאחה).

הגענו אליהם בבוקר, יחד עם נועה, ונסענו איתם ברכב שלהם כ-45 דקות אל לגונה הממוקמת בתוך שמורת טבע, ועוברת דרך שדות המלח העצומים. בלגונה חיכה לנו בחור שלקח אותנו עם סירה להפלגה. היינו רק אנחנו, נועה, זיהול, בלנקה ומאיה ביתם הצעירה. שטנו בלגונה בשקט, לאט, מתמסרים לדומיה, ליופי ההרים סביבנו, לנוף המהפנט. זהו אזור כל כך מיוחד ויפה, שנבחר לקשט את שטר ה-500 פזוס שלהם וזה כבוד גדול. אנחנו שטים עוד קצת ומגלים אותם, למרות שעדיין מוקדם קצת בשנה, הנה אנחנו צופים באמא ותינוק שוחים להם בצותא, בלגונה, ומלווים אותנו, או שאנחנו אותם? התינוק כנראה מאוד צעיר, כי הוא צמוד לאמא. כל כמה דקות הם עולים מעל פני המים לקחת נשימה ואז פוגשים אותם. הם עדינים ומלאי עוצמה ביחד, ולא מפחדים מאתנו. לזיהול יש המון המון מידע והוא מספר לנו סיפורים רבים על הלוויתנים, על חוויות שלו איתם, ועל נסיעה אחת שלו לארץ לפני 20 שנה במסגרת שירותו הצבאי. מה הוא הכי זוכר מהביקור המוצלח? את ארוחת הבוקר הישראלית.

זיהול מארח אותנו בביתו, ובחצר המון תרנגולות וכלבים

זיהול, בלנקה ומאיה, נועה ואנחנו, והגב של הנהג שלנו

הלווייתנים האפורים מגיעים בכל חורף מחופי אלסקה אל הלגונות השקטות של באחה.

כאן, במים הרדודים והחמימים, הם מזדווגים, ממליטים ומגדלים את הגורים הראשונים.

זהו אחד ממסעות הנדידה הארוכים בעולם שמאפשר מפגש קרוב, עדין ומרגש במיוחד ביננו לבינם.

זו היתה חוויה שקטה, לא דרמתית בכלל, ומרגשת מאוד.

ריטריט באמצע הלגונה.

https://video.wixstatic.com/video/dbedc6_3a0473e9cba247d69e27fc46e2011bdf/1080p/mp4/file.mp4

אמא יוצאת לשאוף אוויר

Mulege

אחרי שלושה ימים ב-Gerero Negro, אנחנו ממשיכים הלאה, ומתכוונים להגיע לעוד מפרץ עם חוף שאמור להיות עוד יותר יפה. מתקדמים במורד הפנינסולה המדברית, עוברים עיירה חמודה בשם Mulege, וממשיכים הלאה, אחרי כמה דקות עצרנו רגע לשירותים, וגילינו שהרוח כל כך חזקה שממש קשה לעמוד בחוץ. עשינו אחורה פנה וחזרנו ל-Mulege, מצאנו שם חניון חמוד, מוקף עצים המגנים מהרוח החזקה.

זו עיירה ממש קטנה, מן נווה מדבר, השוכנת ליד נחל, מקושטת בבתים צבעוניים, ועצי דקל.

אנחנו נשארים שם שני לילות, בתקווה שהרוח תרגע. אני מרגישה תסכול מטפס בקצוות כפות הרגליים שלי. אנחנו מחכים ומחכים שמזג האוויר ישתפר, מחורף קר, שלג, גשם, ועכשיו גם רוח. מזג האוויר מלמד אותי שיעור על חוסר ודאות, על גמישות, על אורך נשימה וסבלנות.

Bahia De Concepcion

ביום השלישי, אפליקציית מזג האוויר מראה שהרוח נחלשת ואנחנו מחליטים להתקדם לעבר החוף היפה. כשאנחנו מגיעים אליו, אנחנו רואים עד כמה הוא יפה ומיוחד. חונים ממש על הים, בחול, יוצאים החוצה והרוח כמעט מעיפה אותנו לאי שם. ממש אי אפשר להיות בחוץ. זה לשבת בפנים ולראות את כל היופי הזה מרחוק. היא מאוד חזקה, מעיפה חול, שנכנס לעיניים ולכל שאר הפתחים, גם של הדובה, השמש שוקעת והיא עדיין נושבת בחוזקה. אי שם בחשכת הליל היא נרגעה, ואנחנו מתעוררים לבוקר שקט, זריחה מרהיבה. עוד לפני שהשמש עולה, מתכסים שמי המזרח בפסי זהב, גוונים גוונים, ההולכים ומתחלפים בכל רגע. הרגעים שלפני שהשמש עולה, הם הרגעים הקסומים, של יופי מרהיב, מהפנט. רגעים של אושר צרוף. אנחנו מצליחים לעשות יוגה וכושר בחוץ, הים רגוע, המים לא קרים. אני יוצאת להליכה והכל במידה הנכונה, מדויק. יש מולינו רצועת חוף הנעלמת ומתגלה לפי הגאות והשפל.

אחרי כמה שעות של חסד, היא חוזרת ובגדול, מהר, להכנס פנימה ולצפות שוב ביופי מבפנים.

אחרי שני לילות עם הרוח, מחליטים להמשיך הלאה...

palapa- זו הסככה החמודה שלצידנו, רק שלא יכולנו להשתמש בה כי... הרוח

אבל בבוקר- ארוחת בוקר על הים

Loreto

עיירה קצת יותר גדולה, רגועה, נעימה, עם כיכר, טיילת וכנסיה יפים בסגנון ספרדי.

זו נקודת עצירה שלנו לפני נסיעה ארוכה של חמש שעות עד לה פאז.

אנחנו מגיעים לחניון קטן וצפוף, הקרוואנים חונים ממש כמו סרדינים אחד ליד השני, ולנו חיכה המקום הפנוי האחרון. נשארים שם לילה אחד ובבוקר מוקדם יוצאים לדרך.

לפעמים זה מה שאנחנו רואים מהחלון, לא הכל ים ומושלם

La Paz

העיר הגדולה של דרום באחה, מרווחת מאוד, עם טיילת ארוכה ומסלולי אופניים ייעודיים שאנחנו נהנים לדווש בהם. אבל, לא להתלהב יותר מידי, עדיין חלק מהרחובות לא סלולים, והכבישים מקושטים בבורות.

הגענו אליה אחר הצהרים, אחרי נסיעה ארוכה, לדירת חדר קטנה שהזמנו דרך Air B&B לשלושה לילות כדי לנוח קצת מהדרכים ולהתכונן למעבר למקסיקו.

אנחנו נהנים ממיטה עם מצעים לבנים, מקלחת רחבה, מטבחון ופינת ישיבה נעימה בחוץ מול הבריכה (המים קרים מידי לטבילה).

הכלב של בעלת הבית בא לבקר

יש לנו כמה משימות להשלים בלה פאז. למי שזוכר, חסר לנו מסמך בשם TIP- שזה אישור נהיגה עם רכב זר בשטח מקסיקו.

למחרת יש לנו יום פורה- אנחנו נוסעים לנמל, משיגים את ה-Tip, אחרי ציפיה של 40 דקות לפקידה שתגיע מאי שם. היא מתבוננת בדרכונים שלנו ועיניה נפערות. מסתבר שחלום חייה זה להגיע לירושלים. מספרים לה קצת על ישראל, מראים לה מפה, מסבירים קצת. יכול להיות שאחרי השיחה, החלום יעבור לשכון באזור האחורי של מדפי החלומות של המוח.

מגלים שממש צמוד למשרד ה-Banjecito, שם אנחנו מקבלים את ה-tip, שוכן המשרד של חברת המעבורת איתה נרצה לחצות למקסיקו. נכנסים למשרד, מקבלים מידע שכמובן בשעת אמת אינו מדויק, אבל היא רושמת אותנו למעבורת של יום שני בערב, ומנחה אותנו להגיע לנמל בשעה 14:00 בצהרים.

על המעבורת, השקילה והמעבר בפוסט הבא

Google Translate

כמעט כל התקשורת עם המקסיקנים עוברת דרך גוגל טרנסלייט. גם הם משתמשים בה תדיר כדי לתקשר את מה שהם רוצים מולינו. וכך אנחנו מוצאים את עצמינו מעבירים את מסך הנייד מאחד לשנייה כדי לתקשר. מוזרות דרכי העולם. עד שכולנו נסתובב עם האוזניות שיתרגמו לנו סימולטנית את החיים. האם נהיה יותר שמחים ומסופקים? לא יודעת.

מדבקות לדובה

עוד מארצות הברית חלמנו להכין מדבקות של הלוגו של ״אדוות נדודים״ ולהדביק על הדובה. מצאנו משרד קטן בלה פאז, והם שמחו להדפיס לנו שתי מדבקות גדולות ועוד 50 קטנות במחיר מצחיק לעומת ארצות הברית, שם ביקשו 100-120$. כאן שילמנו 25$.

זה יצא קצת קטן, אבל אנחנו שמחים ואני מחלקת למי שפוגשים בדרך אדוות מדבקות

מזג האוויר מתחמם בהדרגה ואנחנו מוצאים עצמינו לבושים בקצר, אחרי חודשים ארוכים של חורף, גשם, שלג ורוחות, מעילים וכובעי צמר.

אנחנו נהנים להסתובב בלה פאז עם האופניים. תוך כדי דיווש מוצאים בית קפה של ממש, בו קולים ומוכרים לקחת וגם לשתות במקום.

Todos Santos

עיירת גולשים ואמנים, עם גלריות ובתי קפה. אמריקאים וקנדים אוהבים לבוא לפה לבלות את חודשי החורף, והיא מאוד מתויירת.

נוסעים לשם ליומיים וישנים עם הקקטוסים במדבר, פוגשים בערב משפחה ישראלית מקסימה אשר נודדת כבר כמה חודשים באותם אזורים, יושבים איתם על החוף בשקיעה, מחליפים חוויות מהנדודים, ומקבלים מהם סל מלא בהמלצות למקסיקו, שכן הם אחרי שנתיים של חיים במקסיקו סיטי. למחרת חוזרים לנמל, כדי לעלות על המעבורת למקסיקו- שם פרק חדש יתחיל.

סיכום של 3 שבועות- באחה קליפורניה

כבישים שהופכים לדרכים לא ברורות
מזג אוויר לא יציב- בהתחלה גשם, אחרכ רוחות חזקות, יובש מדברי
מדברית, עצומה, שקטה ופראית
החיים בקרוואן נפלאים, עד שפוגשים בבעיות, ואז פוגשים גם את עצמינו...
3 שבועות לא מגרדים את קצה הקרחון של יופיה של באחה אבל הדרכים קוראות לנו להמשיך הלאה
הכנה למקסיקו, למה? כי בבאחה עדיין שומעים אנגלית מידי פעם, מספרים לנו שהכבישים הרבה יותר טובים בבאחה...ומה עוד? הלא ידוע מחכה לנו...