פוסט 2 - תחנות ראשונות

                 25/09/2025                      

                                                                                          פורטלנד, אורגון

                                                               יום 720 למלחמה 

48 חטופים בעזה

משפחה, אמריקה וחיפוש אחר "הבית"

הטיסה לפורטלנד אורגון

בברלין נפרדנו מיותם, דניאל ואגם החמודים שלנו, עם דמעות בעיניים והתרגשות לקראת ההמשך. עדיין בשלב הפרידות אך גם תחושה חזקה מאוד שזו לא באמת פרידה מהילדים, אלא מן מתיחת פנים שכזו של הקשר ביננו אשר ממשיך בטרנאסטלנטיות דינאמית כבר כמה שנים. ההתרגשות לקראת מפגש משפחתי נוסף והתקרבות לעבר החיים החדשים שבחרנו מלווה אותנו.

טסנו לפרנקפורט (שעה בלבד) ומשם טיסה ישירה של כעשר שעות לפורטלנד אורגון. אנחנו יושבים במטוס ופותחים 3 מעטפות (אחת מכל צאצא). מן המעטפות בוקעות מילים, מילים שעוטפות אותנו באהבה אין קץ, בגאווה ושולחות אותנו לדרכינו עם קול ברור של של שמחה ופירגון. המילים היקרות שלהם ילוו אותנו לאורך כל הדרך, עם התמונה היפה של חמישתינו ביחד באוסטרליה.

תמונות אחרונות מברלין

זו תהיה תלויה על המקרר בקרוואן

פורטלנד, אורגון

בפורטלנד גר עמית אחי, אשתו חוף וביתם אמה. כאן גם פגשנו את אמי רבקה הידועה גם בשמות בקי וסבתי, ואת אחותי שרון שהגיעו לביקור המשפחתי השנתי. זהו ארוע נדיר משום שאיננו נפגשים כל שנה ובכלל להיות ארבעתינו ביחד בבית אחד במשך כמה ימים זה משהו שלא עשינו אי אלו שנים. אז כן, מיד נוצר ההוואי של בישולים משותפים, סיבוב אנתרופולגי ב-costco, שזה הסופר הכי גדול בעולם ואפשר לקנות בו הכל, אם יש ברשותכם כרטיס החבר הנכון. פיקניק על שפת האגם, שיחות על כוסות תה וקפה, הרבה צחוקים וכמה דמעות, זכרונות ילדות עתיקים ופשוט להיות ביחד, בשקט, בנוכחות שמזינה את כולנו בחיבור המשפחתי שכל כך חסר לנו בשגרה. באופן מפתיע אף הצלחנו לצאת ליום טיול של שלושת האחים, ארוע נדיר כשלעצמו ואולי מעולם לא קרה לפני כן. Mount Hood אשר נשקף ממרפסת ביתו של עמית קורא לנו וזו נסיעה של פחות משעה לדיסנילנד של מסלולי הליכה בכל סגנון, אורך ורמת קושי שרק רוצים, כמו כל דבר פה באמריקה, הבחירה בין כל האפשרויות הנפתחות בפנינו קשה. מצד שני כל מסלול שנבחר יהיה מדהים, וכך היה. אנחנו פוסעים ביער עבות, עמית לוחש לעצים ומדמיין אילו יצירות נגרות היה יכול להוציא מהם, שרון עם מרץ בלתי נדלה מקפצת בין הסלעים ודוהרת מעבר לעיקולים, ואני אחריהם מנסה להסדיר נשימות ומחבקת את הזמן היקר שיש לנו ביחד, הזנה של מולקולות עשירות באהבה מהסוג המשפחתי.  

כמובן שלא נעדרים רגעים של ויכוחים, צעקות (כי בקי שכחה לשים את מכשיר השמיעה), גלגולי עיניים וצחוקים, כולם רגעים של החיים, מתבלים את השהות שלנו באנושיות המתבקשת עם הכל כולל הכל. כמו שגיא המשורר אומר עלינו: ״לכל אחד מכם יש את הדרך שלו לעשות את הדברים ורק היא נכונה״ אז לכו תשלבו בין כל הדרכים. ומעל הכל אנחנו עטופים בהרבה אהבה וזה מה שחשוב. 

עמית וחוף מארחים אותנו בביתם היפה עם החצר המטופחת בנדיבות ובשמחה, ואנחנו שמחים לעזור בעבודות בית, גינון ותחזוקה. 

בשישי בצהרים אנחנו מסיעים את בקי ושרוני לשדה התעופה ושולחים אותן למסע חזרה לארץ, שיגיעו לפני ראש השנה ויספיקו לארוחת חג ולחגוג לאגמי יומולדת. זהו הגיע הרגע להפרד מאמא, ומאחות, בידיעה שיעברו חודשים ארוכים עד שנתראה שוב. אני מזילה דמעות בחיבוק חם ולוקחת איתי את אהבתן העצומה, הנדיבה והחמה.

אמריקה

הכל פה גדול. רחובות, חנויות, חניות, בתים, סופרמרקטים, מכוניות. הרוב ירוק וכל כמה ימים יורד גשם זרזיפי שמשקה טוב טוב את אמא אדמה. המרחבים עצומים ומאפשרים לתחושת חופש להתחיל לנבוט.

תרבות משומנת, משויפת, לכל בעיה יש פתרון, לכל חשק יש הצעה מפתה. ומצד שני, בצידי הדרכים, בעיקר כשמתקרבים לעיר ובשכונות מסוימות רואים את העוני, את ההומלסים בתוך שקי שינה, אוהלים, על ספסלים ומדרכות. מאחורי כל אחד ואחת מהם מסתתרת טראומה עצומה וסיפור חיים אפל.

אני מרגישה זעירה בתוך התפאורה הזו. הכל גדול ונוח. מתרגלים לנוחות מהר אבל עדיין קולות ורעשים מסוימים אשר גורמים לי לעירנות מוגברת. אני עוקבת אחרי התגובות האלו ותוהה כמה זמן יקח למערכת העצבים להרגע ולהפסיק להבהל מרעשים.

הזמנו רכב הכי קטן שיש לחברת ההשכרה רק כדי שנוכל להתנייד בקלות בתהליך חיפוש ה״בית״ החדש שלנו. אקצר בסיפור ואומר שבשורה התחתונה יצאנו עם טנדר ענק, שחור, חשמלי ומשודרג. כנראה שהמציאות סידרה לנו הסתגלות הדרגתית להתניידות עם רכב גדול. 

״הבית״

כרגע, ממש בזמן כתיבת הפוסט אנו עומדים לפני  ביצוע עסקאות הרכישה של ״הבית״, אך עדיין לא קרה מכל מיני סיבות עליהן אספר בהמשך. רק אוסיף שחלק קשור לשביתה של בנק הפועלים אי שם בארץ הקודש…

עוד בארץ, כשהתחלנו לתכנן, החלטנו לרכוש רכב מסוג טנדר, 4 על 4 עם משטח אחורי ארוך ופתוח עליו ניתן להרכיב קרוואן שנקרא באנגלית- truck camper. הסיבה להחלטה היא שרובו של המסע יתקיים במדינות מרכז ודרום אמריקה, שם הכבישים והדרכים עלולים להיות פחות איכותיים, כמו גם הרצון שלנו לשמור על חופש תנועה שיאפשר לנו להגיע לאזורים פחות מתוירים. 

כשהגענו לפה, באמריקה כמו באמריקה, נחשפנו למבחר אינסופי של רכבים, קרוואנים מסוגים ומינים שונים, וכמו ילדים בחנות ממתקים, התבלבלנו מהשפע, התפזרנו ואחרי כמה ימים נאספנו שוב למטרות ולצרכים המקוריים שלנו. חזרנו לתכנית המקורית שהיתה לנו לרכוש רכב חזק, אמין, שניתן לטפל בו בדרום אמריקה במידת הצורך ועביר. הקרוואן שמתאים לרכב כזה אמור להיות מורכב עליו, כלומר עליו להיות קטן יותר, קומפקטי וקל, וכן כן טיפה פחות נוח ומפנק. לכן החיפוש כלל בו זמנית רכב וקרוואן מסוגים מאוד ספצפיים שמתאימים אחד לשני. תוך כמה ימים המוח שלי שהיה רגיל להקשיב למיחושים, מחלות, סימפטומים ותחושות גופניות שונות ומשונות, לשיחות עומק עם מטופלות, נקודות דיקור, צמחי מרפא, תזונה, נחשף לכמויות מידע על רכבים וקרוואנים, סוגי מנועים, דלקים, שנות ייצור, רצועות, צמיגים, אורכים. בקיצור עיסה שלמה של פרטים שגרמה לי לעומס וגם לקצת לחץ. עמית, שגם הוא הבן של אבא שלי, אשר היה ידוע באמצעים השיטתיים שלו לאסוף מידע, הכין לנו קלסר, טבלאות והורה לנו להתחיל למלא שם את כל המידע על הרכבים והקרוואנים שאנחנו רואים. הייתי מאוד ממושמעת ואכן זה עשה לנו סדר. 

אנחנו אוספים מידע מפייסבוק מרקט, craigs list: תואם ״יד 2״ אצלינו וכמובן צ׳אטי שהפך לחבר קרוב ומועיל אם כי בעל מוטיבציה גבוהה מאוד למצוא חן גם על חשבון מידע מהימן.

מתחילים לשוטט בדרכים, לפגוש אנשים שונים המוכרים את הרכבים ואת הקרוואנים שלהם, סוכני מכירות במגרשי מכוניות, חקלאים, מוסכניקים והמידע מתחיל לזרום ולהאסף. כל יום הוא שיעור מקיף במכונאות וכל המשתמע מכך. כל מי שפוגשים בדרך נדיב במידע ובניסיון שלו בתחום הזה. כולם רוצים למכור לנו את מרכולתם אך לא באגרסיביות. בנועם, בידידותיות ועם תקשורת פתוחה. 

תנועת החיפושים שהחלה מפוזרת לכל הכיוונים אט אט מצטמצמת לצורך מאוד מדויק- סוג הרכב, סוג הקרוואן.  

כולי תקווה שהפוסט הבא יכיל את סיפור הקנייה שעדיין לא התרחש אבל בנתיים נתנחם במילים הנפלאות של  גיא המשורר.

קור

טבעת  חובקת טבעת 

מחשוף הגזע המוטל ביער

שנות חייו ניכרות

רעם נפילתו נאלם בנבכי היער

רגליים יחפות סובבות בקרקע

לקצב הלמות התופים המרעיד את היער

כמבקשות להיטמע בלכלוכית אדמתו

מעגל רוקדיםהמבקש לאסוף שורשיו

לאחוז את גדם עברו

לבקש מפלט מצינת בדידותו

                                            גיא המשורר

עד הפעם הבאה, נשמח לקבל מכם תגובות, הצעות, בקשות כאן למטה בתגובות

בתפילה שהשנה הזו תגלה לנו שהגלגל יכול להתהפך לכיוון של אנושיות, כבוד, החלמה ובעיקר בעיקר שיבה הביתה של כל החטופים המוחזקים יותר מידי זמן.