פוסט 4 - ימים ראשונים בדרכים

Efrat abramson
לפני יומיים
זמן קריאה 7 דקות

24/10/25

עדיין 13 חטופים טרם הושבו

פרידה ממשפחה בעמק השמח (Happy Valley, Portland)

ביום ראשון 11/10/25 נפרדנו מעמית, חופ ואמה (גם מגוני האהובה) עם דמעות בעיניים והוקרת תודה אינסופית על הארוח, התמיכה, הנדיבות והעזרה. אני לא מוצאת מספיק המילים להודות להם. החלום שלנו הפך למציאות בשל האפשרות שהיתה לנו להתארח אצלם, ולהפוך את ביתם למשרד הפקות לצורך הגשמתו. והם נרתמו לעזור בכל מה שרק ניתן היה כולל הכנה אינסופית של כוסות קפה, הסעות, עיצות, בישולים ועוד ועוד.

יצאנו לדרך, בבוקר קר וגשום מאוד, לא הזרזיף המוכר, אלא גשם שוטף בתוספת של ערפל סמיך. כמו שחופ אומרת: החורף מצהיר ומגיע ביום אחד. אתמול היה סתוי, ואילו היום חורפי על מלא. כך יצא שהיה זה היום בו בחרנו לצאת לדרך, לצאת לעצמאות עם הדובה הגדולה הלבנה שלנו. ללמוד להכיר אותה, ולנסות להבין מה היא רוצה - וגם מה אנחנו רוצים, כי בכל זאת, צריך לעבוד ביחד.

אנחנו מתרחקים מפורטלנד, ובהדרגה משתנה גם הנוף, והופך למדברי. ככל שהיום עובר, אנחנו סופרים את השעות, בהתרגשות וציפיה לקראת שחרורם של החטופים. את הלילה הראשון מעבירים בצפייה ובציפיה לקראת חזרתם. התרגשות שיא מתערבבת לה עם היציאה לדרך וחזרתם של האנשים אשר נחטפו ממיטותיהם לפני שנתיים וחוו גיהנום כל הזמן הזה.

אנחנו נוסעים עמוק בתוך נופים חדשים. גבעות צחיחות שמזכירות לי את הדרך לכנרת מהבקעה, מאזור בית שאן. אין כאן עצים בכלל. הכל נפתח בפנינו. בפנים ובחוץ.

האפליקציות המלוות אותנו בדרכים

הפסקה מטודית לרגע כדי להסביר עליהן כי יש להן תפקיד חשוב והן חלק בלתי נפרד מההתנהלות שלנו, ההחלטות והבחירות במסלולים, מקומות לינה וכו…

Harvest Hosts (אני אקרא לה חוות מארחות)

אתר/אפליקציה מדהימה המחברת בין מטיילים בקרוואנים (RV)לבין מקומות לינה ייחודיים ברחבי ארה״ב וקנדה- כמו יקבים, חוות, מבשלות בירה, מוזאונים ועוד.

במקום לישון בחניון רגיל, עוצרים ללילה או שניים במקום יפה, שקט ומיוחד, לרוב בחינם, בתמורה לביקור או רכישה קטנה מהמקום (כמו בקבוק יין, גבינה או קפה). אנחנו בוחרים להרשם ולשלם דמי מנוי לשנה כי זו נראית לנו הזדמנות נהדרת לפגוש אנשים מקומיים, ולגלות מקומות שלא היינו מגיעים אליהם אחרת.

האתר מאוד מסודר, אפשר לראות תמונות של המקום, הם מפרטים אילו שירותים הם מציעים כמו חיבור לחשמל, מים וכו… וגם אם הם מוכרים משהו ממרכולתם. אנחנו עשינו מנוי הכולל לילה ראשון חינם וכל לילה נוסף בתוספת תשלום של בין 20-40$ תלוי בחווה. התקשורת איתם לרוב דרך האתר עצמו ומאוד קל להתנהל בו. https://www.harvesthosts.com/

(אתר שמירה על בע״ח) TrustedHousesitters

אתר/אפליקציה המחברת בין בעלי בתים וחיות מחמד המעוניינים שישמרו עליהם כשהם בחופשה או נסיעת עבודה, לבין מטיילים שאוהבים חיות ומחפשים מקום חינמי לשהות בו. הרעיון פשוט: אנחנו מקבלים לינה בחינם בבית אמיתי (ולפעמים מהמם!) בתמורה לטיפול בחיות ולשמירה על הבית בזמן שבעליו בנסיעה. עבורינו זו הזדמנות לנוח קצת בבית אמיתי, לחסוך כסף, להרגיש מקומיים ולבלות עם כלבים, חתולים, לפעמים גם תרנגולות או סוסים. לאורך כל השנים חיינו עם בעלי חיים בבית ואנחנו מתגעגעים ומוצאים את עצמינו מתגעגעים לליטוף, להתכרבלות ולאהבה המתמסרת.

https://www.trustedhousesitters.com/?irclickid=TJ%3AWHCT1yxycWcHSHtyCr1RHUkpUU-U2kXnFTY0&gad_source=1

iOverlander

אפליקציה שבה מטיילים בקרוואנים או אוהלים משתפים מקומות לינה, מילוי מים, מקלחות, תחנות דלק, כביסות, פינוי מים שחורים/אפורים וגם נקודות חניה לילה בחינם כולל חניונים ועוד. האפלקציה מכילה גם מפות הניתנות להורדה ולשימוש לאורך הדרך.

המידע מבוסס על חוות דעת ועדכונים של מטיילים אחרים בזמן אמת — כך שקל למצוא מקומות טובים ובטוחים בכל מקום בדרך. הגענו אליה תוך כדי מחקר על המסלול חוצה אמריקה אותו אנו מתעתדים לעשות. מסתבר זו האפליקציה איתה כל המטיילים לדרום אמריקה נוסעים צמוד צמוד. אז עשינו מנוי גם עליה וניתן למצוא אותה בחנות האפליקציות.

Google Maps

פתוחה אצלינו כל הזמן. זו אפליקציה מעולה, אנחנו מנווטים איתה, ומוצאים דרכה ממש הכל. תחנות דלק, פארקים לחניית לילה, מסלולי טיול, ניווט כמובן ועוד ועוד. מה שכן, לפחות בארה״ב, אנחנו כבר יודעים שהציונים שמסעדות מקבלות כאן הם לא בדיוק הטעם שלנו וגם לא הקפה. כדי לקבל מקום עם קפה טוב, חייבים להוסיף את המילה רוסטר(roaster) לחיפוש כדי לקבל משהו שאפשר לשתות על פי המומחים לדבר.

מניחה שיהיו עוד אפליקציות בהן נשתמש, אלא שרוב האפליקציות האיכותיות עולות כסף, וכמו שגיא אומר אפשר לגמור את התקציב רק על אפליקציות חמודות ומרשימות.

Crockett Lavender חוות

הגענו לפנות ערב לחווה שאת הלינה בה הזמנו מבעוד מועד באתר של החוות המארחות. יצאנו לדרך בסתיו, כבר לא עונת החופשות הקיציות ואנחנו מוצאים את עצמינו לבד לגמרי, בחוות לבנדר ודלעות הטובלת בתוך עמק כפרי וירוק. מסביבנו ההרים הצחיחים והמדבריים אבל בעמק ירוק בעיניים. המארחים פגשו אותנו במאור פנים, ועל הלילה השני בכלל לא רצו תשלום. בנוסף לא היה כתוב באתר אבל היו להם מקלחות ושירותים נהדרים, נקיים, ריחניים ועם סבוני לבנדר. זו היתה הפתעה נעימה. בחווה הספציפית הזו ידענו מראש שלא יהיה לנו חיבור למים וחשמל. יש חוות בהן יש חיבורים וגם זה כתוב מראש באתר.

את הלילה הראשון עברנו באופן חלק, רוב הזמן צפינו בחזרת החטופים בהתרגשות ומתח.

בלילה השני, הדובה מלמדת אותנו איך ומה חשוב. הלכנו לישון מחוברים לחשמל 12 וולט של הקרוואן, כך שהמקרר והחימום (היה מאוד קר, בסביבות 0-2 מעלות) פועלים על גז. במהלך הלילה נגמר הגז, כך שהמקרר עבר לעבוד על הבטרייה, והבטרייה האומללה לא עמדה בזה והתרוקנה לגמרי. גיא החליף בלון גז אחרי שעה ארוכה של התעסקות עם מנגנונים ישנים שלא היו בשימוש זמן רב. אבל, לא היה חשמל כי הבטריה נגמרה.

לנסוע לא יכולנו כי בזמן שהקרוואן חונה ללילה, אנחנו מרימים אותו מהרכב כך שהוא עומד על 4 רגליים כדי שיהיה פלס ישר וגם כדי לתת לסילבי לנוח מהמשקל, כלומר להרים קצת רגליים למעלה בסוף היום. מלאכת הרמת והורדת הקרוואן נעשית בעזרת מנוע חשמלי. אבל לא היה לנו חשמל. למזלנו, כשהצטיידנו לדרך, רכשנו בוסטר הנעה לרכב (jump starter), וכך השתמשנו בו כדי להניע את הגנרטור (שעושה המון רעש) המספק חשמל וטוען את הבטריה של הקרוואן.

הצלחנו להוריד את הקרוואן חזרה לרכב, להניע ולצאת לדרכים כשאנחנו חכמים יותר לגבי ההתנהלות עם החשמל והקרוואן וקצת עייפים מלילה ללא שינה רציפה.

הדובה הלבנה צופים בהתרגשות בשבים חוות הלבנדר-דלעות

מה התכנית?

אחרי שני לילות בחוות הלבנדר, אנו יוצאים שוב לדרכים, כשהתכנית היא להגיע לקולורדו לפני שיהיה קר מידי כדי לטייל שם קצת ומשם לכיוון מערב שוב, ל-Moab, Grand Canyon, ולקליפורניה אהובתינו, שם נמצאת קרן חברת ילדות קרובה המחכה לארח אותנו בביתה אשר בברקלי, ליד סן פרנסיסקו. משם, אנחנו מתכוונים להמשיך דרומה ולעבור למקסיקו. להתחיל את ההרפתקאה המרכז אמריקאית שלנו.

לטייל בארה״ב

אנחנו לוקחים את הזמן הזה כאן עכשיו כמו סטאז׳, או הכנה למסע המורכב יותר. מאוד נוח להתנהל כאן. הכל ברור, הכבישים רחבים, השלטים ברורים, יש תחנות דלק על כל צעד ושעל, אם משהו חסר אין שום בעיה למצוא, ואנחנו עדיין מאבזרים, משפרים ומתאימים את הבית על גלגלים לצרכים שלנו (כמו להחליף טוש במקלחת).

הסתגלות לחיים חדשים

אנחנו בהסתגלות. לומדים לפרק ולארוז, עדיין לא זוכרים איפה כל דבר מונח, והרבה אנרגיה הולכת על זה. לא לשכוח לסגור כפתורים להעביר מקרר למצב נסיעה, לסגור חלונות, ארונות, אורות, לחבר את האופניים, לשים לב שה- slide out נסגר כמו שצריך. הכל זז כשאנחנו נוסעים. כבר קרה ששכחתי לסגור את המקרר כמו שצריך ומצאנו ענבים ושלל מוצרים פזורים על רצפת הקרוואן אחרי נסיעה.

לומדים ליצור שגרה חדשה שכוללת זמן לעבודה, זמן לטייל, זמן למנוחה, לכתיבה, ללמידה, לפעילות גופנית.

אנחנו לומדים על הקצב הנכון לנו. כל כמה זמן להרים עוגן ולעבור הלאה? איפה אנחנו אוהבים להשאר? מקומות שפחות מתאימים לנו. הכל חדש ודורש מאתנו להתאים, להסתגל וגם לקבוע סדרי עדיפויות. עדיין בעיצומו של התהליך, והוא יקח לו את הזמן, אני כבר מרגישה את זה. וזו עוד סיבה שעשינו את המנוי לאתר השמירה על בע״ח. אני נכנסת לאתר, ומתחילה לחפש בתים שיתאימו למסלול ולתאריכים שלנו. שולחת בקשות ומתחילה ללמוד איך זה מתנהל. מבינה שהפעם הראשונה לא תהיה קלה כי אין לנו ניסיון באתר ואין עלינו בכלל המלצות. היתרון הוא שניתן לחבר את המידע שיש עלינו באתר Air B&B, לאתר ושם יכולים לקרוא עלינו שהתארחנו בהמון בתים על גלובוס בשנים האחרונות. בסופו של דבר אנחנו מגיעים לזוג, המתגורר בעיירה במרחק של כ-3 שעות נסיעה מדנוור קולורדו והם צריכים שישמרו להם על 2 חתולים. עשינו איתם שיחה בזום שהיתה נעימה והתקבלנו. איזו שמחה. יש לנו בית ראשון ל-3 לילות. אחרי כמה ימים אנחנו מקבלים עוד בית ל-3 ימים. הפעם עם כלב, באזור של דנוור עצמה. על החוויה הזו אספר בפעם הבאה.

Salt Lake City טיול ראשון עם האופניים חבר מגיע לביקור בהפסקת צהרים

לחיות בקרוואן

זה לחיות בחלל מאוד קטן. כשאנחנו יוצאים לדרך, מזג האוויר לא לטובתינו, קר ויורד גשם ובמשך ימים ארוכים, זו לא אופציה בכלל לשבת בחוץ עם הכסאות המתקפלים שנועה ומייקל השאירו לנו, או אפילו לפתוח מחצלת ולהתרווח. אנחנו מבלים בעיקר בפנים ולומדים איך לאפשר לכל אחד את המרחב לו אנו זקוקים. מחלקים ביננו חללי עבודה, משתמשים באוזניות כדי לשמוע מוסיקה או לשיחות עבודה.

אחד הדברים המשמחים אותי ביותר בקרוואן זה שיש לי שירותים איתי לכל מקום בו אני הולכת. איזו הקלה. כל מי שעבר את גיל 60 או מסתובב סביבו יכול להבין לליבי. כמה מנחם ומרגיע לדעת שהשירותים שלי איתי 24/7, נקיים והם רק שלנו. גם המטבח, המקלחת, המיטה, הכל איתנו כל הזמן ויש בזה משהו מאוד מנחם ונוח.

הימים עוברים עלינו מאוד מאוד מהר, אנחנו מתארחים בחוות מבודדות, באתרי קמפינג שונים, ולומדים, לומדים כל הזמן על החיים החדשים ואיך להתנהל בהם נכון וטוב עבורינו.

עוברים מ- Oregon ל-Idaho, שוב הנופים משתנים, הרים צחיחים, עברנו שלט: welcome to mountain time, ומעבירים את השעון שעה אחת קדימה.

מ-Idaho עברנו ל-Utah וממש מחר עוברים ל- Colorado.

זהב השלכת מלווה אותנו בדרכים, ביופי זוהר, ונדמה כי הצבע השולט בסתיו שלנו השנה הוא כל גווני הצהוב-חום-אדמדם. סתיו אמיתי.

אנחנו מתחילים להנות מרכיבה על האופניים, יוצאים לסיבובי הכרות במקומות בהם עוגנים, מתרשמים מהחיים המקומיים בעיירות בהן עוצרים.

נוסעים הרבה באזורים פחות מיושבים, מרגישים שנכנסנו לחלק האחורי של ארה״ב, שלטים גדולים של

In Jesus we trust
In Trump we believe (MAGA)

סוואנות רחבות ידיים, אזורי מגורים של אינדיאנים המאופיינים בקרוואנים, קרווילות וכל מיני אופציות מגורים שכאלו.

נופים המזכירים לי מקומות בארץ, כמו מצפה רמון אבל על סטרואידים, עצום, כמה פעמים מצפה רמון יכול להכנס למכתש אחד?

השמש זורחת מאוחר, האור עולה רק באזור שבע וחצי, ואילו בשעה שבע בערב כבר חושך. אנחנו נוסעים בין הרים המתחילים להתכסות בלבן, והחורף ממשמש ובא.

סוואנות אינסופיות בלגן בקרוואן מרק מיסו מנחם

אנחנו מעדיפים לקנות מצרכים ולבשל לעצמינו בקרוואן, כי בסופו של יום זה האוכל הכי טעים. הסופר המועדף עלינו הוא Trader Joe’s, מכמה סיבות. קודם כל כי לא הולכים שם לאיבוד. זה סופרמרקט קטן יחסית לאמריקאים, רוב המצרכים אורגנים, טריים, יש שם כל מה שאנחנו צריכים וחוויית הקנייה נעימה. אבל, הוא לא בנמצא בכל מקום, בעיקר לא בעיירות הנידחות בהן עברנו. יש סופרמרקטים ענקיים, שכשאנחנו נכנסים אנחנו קובעים נקודת מפגש למקרה שנלך לאיבוד וזה כבר קרה. אני מתבוננת בעגלה שלנו ביחס לעגלות סביבי, ואצלינו הרוב מלא בירקות ופירות. אנשים פה קונים הרבה אוכל ארוז בשקיות מרשרשות, אוכל מוכן קפוא וזה כמובן מסביר את המצב הבריאותי העגום של רוב תושבי הארץ הגדולה הזו.

געגועים עוטפים אותי מידי פעם, למוכר, לידוע, לשפה, להרגלים. אז אני מזכירה לעצמי שבחרתי, לנער את קערת חיי, כפי שהיו עד כה, ולנסות משהו חדש. אני שמחה עם הבחירה, מתרגשת וסקרנית לבאות, ועדיין מלאה בגעגועים.