פוסט 6- יופי וכאב בנשימה אחת

20/11/25

3 חטופים נותרו בשבי

הצפצפות של Aspen

עברו שבועיים עמוסים וגדושים בנסיעות, טיולים, מפגשים אנושיים, וחוויות, המון חוויות. היום יום שלנו מלא מאוד, ועדיין הכאב על מה שקורה במדינה הולך איתנו כמו דרבן בכף הרגל.

כביש 70 לכיוון קליפורניה

יצאנו מדנבר על כביש 70 החוצה את הרי הרוקי לכיוון דרום מערב. הכביש אמנם גדול אך עובר בנופים עוצרי נשימה של הרי הרוקי המושלגים, עיירות, פארקים ומסלולי טיולים אינסופיים. אנחנו עושים לנו הרגל לחפש פארק או פינה בצידי הדרכים של נוף, ושקט, שם מכינים ארוחת צהרים ועושים הפסקת אוכל. עוצרים בחניונים לכמה לילות כאן ושם, וממשיכים בדרך. הימים עוברים, ונעשה לנו יותר ויותר ברור הקצב, המקומות בהם אוהבים לעצור, ובהדרגה נבנית לה שגרה של מסע. 

עצרנו בדרך לכמה ימים בחניון Ami's Campground שנמצא ממש מחוץ לעיירה בשם Glenwood Springs. טעות ממנה אנו לומדים לא להזמין מראש יותר מלילה אחד. קרוב מידי לכביש ולא שקט, גם הרכבת עוברת מידי פעם ופה כל רכבת זה סיפור של כמה דקות מאחר ואלו רכבות מסע ארוכות בצורה שאנחנו לא מכירים. קטן וצפוף ובנוסף לכך, טעם המים פה היה מזעזע בלשון המעטה, כנראה שהם היו מותפלים או משהו. זה היה קשה. אלו חוויות אמנם קטנות, אך כשהן מצטברות הן יכולות ממש להשפיע על מצב הרוח שלי לכיוון מטה.

מימין החניון הקרוב מידי לכביש וגם יופי עוצר נשימה, על כביש 70 עצום, סואן ויפה יפה

Aspen  

יפה, קרה ,יקרה, מרגשת

יום שבת, קמנו מוקדם ונסענו לאזור עיירה בשם Aspen.  הצפצפות ליוו אותנו לאורך הדרך ולאורך כל היום. מכסיפות, בשלכת, על הגזעים שלהן מוטבעות עיניים בצורות שונות, כמו מתבוננות בי בשקט ובודקות בתוכי: מי אני? מה אני עושה פה?

הגענו לפארק בשם Marroon Bells ועשינו שם מסלול הליכה של חצי יום עם הנופים הכי יפים שראינו עד היום. נוף הררי, עליה תלולה, ובגובה כבר מפוזר לו קרח לאורך הדרך, קרח שכבר לא יפשיר החורף הזה, אלא רק ילך ויערם עליו עוד ועוד שלג לשנת חורף עמוקה. בעוד שבוע יסגר הפארק והצלחנו להגיע בזמן להנות ממנו. באופן כללי, אנחנו די מזנבים באתרים השונים, כולל חניונים ומגיעים ממש ברגע האחרון לפני שסוגרים הכל לשנת החורף. כבר ישנו בשני חניונים בדרך בלילה האחרון אחרון לפני סגירתם לחורף.

לאחר שסיימנו את המסלול היפה, ירדנו למטה לעיירה, עשינו סיבוב, אכלנו ראמן יקר נורא ולא טעים. צפינו בשלל מנותחי ומנותחות פנים, גברים מתוחזקים יפה עם כובעי בוקרים לראשיהם, מצוחצחים ומבריקים שלא באמת עלו על סוס ויצאו לשטח, נשים בעלות עור פנים מתוח למשעי ואיפור כבד עם שקיות של מותגים יוקרתיים. לפני שעזבנו, חיפשנו מים בסופר מקומי ולא מצאנו, אבל מה שכן מצאנו היה סוד הגן הנעלם, בתוך העיר, שהוקם לזכרו של ג׳ון דנבר הזמר. נכנסנו אליו, וכמו עברנו ליקום אחר, שבילי הליכה עדינים, בין אבנים וסלעים בצורות וגדלים שונים, פלגי מים, שיחים נמוכים ועצים עצומים. כמובן שהכל בשלכת ועלים פזורים על האדמה בצבעים שונים. על הסלעים ציטוטים משיריו וגם של אנשים אחרים. הסתובבנו בשקט הזה, קראנו את השירים וזו היתה חוויה מפתיעה ומרגשת. איזה יופי, עדינות וכבוד חלקו לאדם, זמר, שנהרג באמצע החיים בתאונת מטוס ולא מיצה כאן את כל יכולותיו המופלאות. כל הדרך חזרה הקשבנו לשיריו ונזכרנו כמה אנחנו אוהבים אותו. 

מסלול הליכה ל- Marroon Bells

הגן על שמו של ג׳ון דנבר

אם תרצו להקשיב תוך כדי קריאה

Grand Junction

אחרי כמה שעות טובות של נסיעה אנחנו מגיעים לעיירה המדברית, בעצם זו לא עיירה זו ממש עיר, די גדולה מחובקת משני צידיה בשתי עיירות, וביחד הן מן מיני מטרופולין קטן שכזה. 

היינו אמורים להיות כאן שבוע ולשמור על כלב בבית מהמם. אבל ערב לפני שהגענו, ברייאן התקשר לומר שהוא ביטל את החופשה שלו, כי הטיסה שלו התבטלה. איזו אכזבה. כל כך חיכינו להיות קצת בבית חם, מרווח, עם חדרים שונים, מקלחת, מטבח ומכונת כביסה.

למי שלא מעודכן במה שקורה כרגע בארה״ב, הנה תקציר:

כרגע יש מצב שנקרא government shutdown

זה מצב שבו הממשלה הפדרלית בארה״ב מפסיקה חלק גדול מהפעילות שלה כי הקונגרס לא אישר את התקציב החדש או לא האריך את המימון הקיים בזמן.  במצב כזה, חלק מהשירותים פועלים וחלקם לא. שדות התעופה פתוחים אבל עם פחות כוח אדם, לכן המון טיסות נדחות ומתבטלות. כבר נפגשנו כמה פעמים עם אנשים באתר השמירה על בעלי חיים, שביטלו חופשות, ואת השמירה שלנו בשל המצב.  אנחנו פוגשים את זה כל הזמן כי חלק מהפארקים הלאומיים סגורים, אחרים פתוחים אבל אין בכלל שירותים- מרכזי המבקרים סגורים, השירותים סגורים.  בקיצור גם פה בארה״ב הגדולה יש בלגן. 

כל התכנית שלי לעשות כביסה אצל בריאן בבית, יורדת לטמיון ולכן דבר ראשון לאחר שמגיעים לעיר , אני מחפשת מכבסה. הערימה שלנו כבר עצומה וכמעט שנגמרו הבגדים להחלפה. אני מחפשת במפות גוגל את המכבסה עם הציון הכי גבוה ולשם אנחנו מנווטים. מצאנו מטמון. המכבסה גדולה, מרווחת, יש צוות נשים שמקבל את פנינו במאור פנים (לא שכיח בכלל, בדרכ מדובר במקומות קרים, מנוכרים ולא מאוישים), ממליצה לי באיזו מכונה להשתמש, מחליפה לי שטרות למטבעות. המכונות מבריקות, ואין ריח רע מה שמאפיין את המכבסות הציבוריות. יש פינת קפה, פינות ישיבה ואני רואה מכונת תפירה מזווית עיני שתיכף אבין מה הסיפור שלה. לורה בעלת המקום ואמא שלה מיד יוצרות שיחה, שואלות כמו רוב האמריקאים מאוד סקרנים, רוצים לדעת, מאין באנו, ולאן פנינו מועדות. כשאנחנו מספרים פניהן אורות. הן בדיוק חזרו מביקור משותף ומוצלח בארגנטינה. לורה בעלת המכבסה עסוקה, אבל אמא שלה בוורלי, פנויה יותר ואנחנו משוחחות בזמן ההמתנה לכביסה. בין השאר היא מספרת לי שמגיעה לכאן לעזור ללורה, מסתובבת עם סמרטוט, מנקה, מסדרת, ואף עושה לאנשים תיקונים עם מכונת התפירה. כשאני מוציאה את הבגדים מהמיבש, בוורלי באה ועוזרת לי לקפל בשמחה ובנדיבות. המקום עושה רושם משפחתי, וחם. כולם מכירים את כולם, ואני נזכרת באמא רבקה שהיתה מגיעה לקליניקות שלי במשך שנים, מחליפה סדינים, מסדרת, מנקה, ומתקנת. אמא תומכת בבת, בנוכחות, בשקט, בעשיה פשוטה, איזו מתנה. התרגשתי לצפות בה ולהזכר באמא היקרה שלי.

אנחנו ישנים בחניון לילה כמו שאנחנו אוהבים, בפאתי העיר, בתוך הטבע, עצים, מים זורמים, הרים סביב, ומצד שני כל מה שאנחנו צריכים- חשמל, מים, וחיבור לביוב. זה נקרא באנגלית- full hookup. 

המכבסה ב- Grand Junction ו- Beverley

Air Bags

אנחנו מרגישים שהקרוואן מאוד כבד על האוטו, אפשר לראות את זה כשמסתכלים עליו מהצד.

זו, דרך אגב התשובה לחידה מהפוסט הקודם: שאלתי מה חסר לדובה? בדיוק אלו

במחשבה קדימה, על הכבישים המחכים לנו במרכז ודרום אמריקה, כולל דרכים משובשות מסוגים שונים, אנחנו מחליטים להשקיע ולהתקין מה שנקרא- air bags

אלו כריות אוויר המותקנות במתלה האחורי של הרכב כדי לחזק אותו ולהתאימו למשקל כבד. הן לא נראות כמו כריות אוויר שאנחנו מכירים, אלא יותר כמו גלגלים שחורים קטנים ועבים והן יושבות בין השלדה לקפיצים.

למה צריך את זה?

• כשהרכב סוחב משקל כבד כמו הדובה שלנו, כדי לאזן את המשקלים

• כשהמשטחים לא מאוזנים והדרכים משובשות, הכריות עוזרות ליישר את הרכב כך שהחלק האחורי לא ישקע כמו שראיתם בתמונות.

• הן מספקות יציבות ובטיחות, וכך יש פחות נדנודים, קפיצות, וסטיות לצד. בעצם הן ישדרגו את איכות הנסיעה שלנו הן מבחינת שמירה על הרכב והקרוואן, והן מבחינת נוחות.

איך משתמשים בהן?

• מתקינים אותן ליד הקפיצים האחוריים של הרכב

• לכל כרית יש שסתום ניפוח כמו של גלגל

• מזרימים אוויר ומנפחים בעזרת משאבה ידנית או חשמלית עד שרואים שהרכב עומד ישר ומרגיש יציב.

  

  

  

החנות ממנה קנינו את הערכה והכלבה, חלק מהצוות

אנחנו משלבים מידע מצ׳אט, אתרים ועושים טלפונים. מגיעים לחנות, שבאתר שלה, בעמוד המספר על הצוות מופיע כלאחר כבוד גם השם והתמונה של הכלבה של מנהלת החנות. מיד אנחנו אוהבים אותה. בשיחת טלפון אנחנו מבינים שהם יכולים למכור לנו את הערכה אבל לא יכולים להתקין. תור להתקנה יש רק בעוד שלושה שבועות. אבל היא מפנה אותי לבחור בשם Kolt אשר יוכל כנראה להתקין אותם. מתקשרים ל-Kolt, הוא עונה בלבביות ומספר לנו שהוא בחופש, אבל ישמח להתקין לנו אם נגיע אליו הביתה למחרת. ברור, אנחנו אומרים. נגיע. למחרת, אנחנו נוסעים כ-40 דקות ומגיעים, לסוף העולם שמאלה. Kolt מחכה לנו במאור פנים, ופותח דלת של מוסך בחצר הבית שלו שלא מבייש אף מוסכניק מקצוען. יש שם הכל, את כל הציוד, כולל מספר מכוניות שונות עליהן עובד להנאתו בזמנו הפנוי. הוא מספר לנו שאתמול בלילה קרא ולמד בדיוק איך להתקין את הערכה במכונית הספציפית שלנו. הוא התכונן לבואנו ואנחנו מתרשמים עמוקות.

בזמן ש- Kolt עובד , אנחנו אוספים מנות גדושות של ויטמין די מהשמש ביחד עם רובי הכלבה המהממת שלו. שוב גולדן דודלית, אבל הפעם היא באמת זהובה. 

רובי הגולדן-דודלית ואנחנו מתחבקים בשמש

הבית שלו, יותר נכון הנחלה שלו, נמצאת באזור מבודד, מחוץ לעיר, מרחק של 40 דקות נסיעה והשקט שם עצום. אני יושבת בשמש, עוצמת עיניים, ומאפשרת לשקט ולשמש למלא כל תא ותא בגופי, כמו ביקום. זה שקט שמזכיר לי שאנחנו כלום, והכל. Dao- הסינים הגיעו למסקנה הזו לפני אלפי שנים. רגעים קטנים בהם אני מרגישה שהתאים בגופי עוברים כמו חיווט מחדש. טפטופים של שקט חודרים אט אט לכל תא בגוף, ומשנים אותו. זה מה שרציתי. 

נראה ש- Kolt תיכף מסיים את העבודה, ואנחנו מתייעצים איתו גם על החיבור החשמלי בין הרכב לקרוואן. אם אתם זוכרים בפוסט הראשון, כשבאנו לאסוף את הקרוואן ולחבר אותו עם הרכב, הסתבכנו עם זה במוסך של סטיב. מה שלקח שעות אל תוך הלילה והסתיים עם חיבור פרוביזורי לגמרי, כי לא היו לו החוטים הנכונים. לכן התוצאה הסופית היתה חיבורים צבעוניים אך לגמרי לא מקצועיים. Kolt רואה את זה ואומר, טוב, בואו נסדר את זה כמו שצריך. חצי שעה וגם זה מסודר. והכל בנועם, בשיחה פשוטה וקולחת, בפתיחות. 

לאחר שסיים את כל העבודה, אנחנו נפרדים בתודות חמות, מקבלים ממנו מדבקה לאוטו (כן התחלתי לאסוף מדבקות מכל מקום אליו אנחנו מגיעים והן כבר מעטרות את החלק האחורי של הדובה), נוסעים לעיר, מתקנים לגיא את האופניים שחטפו מכה באחת הדרכים, אוכלים צהרים ושותים בירה מעולה באחת מהמבשלות המקומיות. 

קולט, המוסך המרשים והדובה משתדרגת

אנחנו נהנים לעצור בעיירות הנידחות, למצוא פינות מיוחדות ולהנות מהנוף הנשקף מהרחוב הראשי

אני חווה שוב ושוב את המורכבות של חיי הנוודות. 

אנחנו שוטפים את עיננו ותאי גופנו בנופים עוצרי נשימה, תחושה של חופש עצום מלווה אותנו ימים כלילות, ומצד שני:

• יש ימים שקר ולא רוצים לצאת החוצה בכלל, ובפנים, החלל כל כך צר וקטן

• יש ימים בהם השגרה מתחרבשת לגמרי, אנחנו לא זוכרים איזה יום היום, מתי אכלנו פעם באחרונה? איפה שמתי את המגבת ואיפה החוט הדנטלי? (במיוחד החפצים הקטנים)

• יש ימים בהם עבודות הבית הפשוטות- למלא מים, קניות, כביסה, לזרוק זבל, לרוקן מים שחורים, חניה. כל משימה לוקחת זמן, כוחות ומשאבים.

• יש ימים בהם אנחנו עייפים מהצורך להחליט- איפה לחנות, איפה לישון, איפה למלא מים, גז, דלק, איפה לרוקן מים שחורים?

הזהב הסתווי המלווה אותנו בדרכים והעיניים אינן שבעות ממנו

זה כנראה זמן למנוחה ולעוד שמירה על בעלי חיים. ועל כך בפוסט הבא.

מִתּוֹךְ הָאוֹב עָלוּ

מִתּוֹךְ הָאוֹב עָלוּ

נוֹשְׂאֵי הַשִּׂנְאָה

רָשְׁפוּ וְגִדְּפוּ

בְּאֵין הַבְחָנָה

זֶה זוֹעֵק קִלְלָתוֹ בַּחוּצוֹת

חֲבֵרוֹ מַחֲרֶה אַחֲרָיו בְּחֲרוֹן אַפּוֹ

וּמוּרֶמֶת הַיָּד לְאַיֵּם

וּזוֹעֶקֶת הַמִּקְלֶדֶת

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם

אֱמֶת הִיא שֶׁקֶר

וְשֶׁקֶר עוּבְדָּה

וּמוּתָּר וְרָצוּי לְהוֹצִיא דִבָּה

שׁוֹלַחַת שְׁלוּחֶיהָ

לִשְׁבֹּר, לְהָרֹוס וּלְרַסֵּק

לִשְׂרֹף עֵרְכֶיהָ

חָבֵר שֶׁדָּרַשׁ צִדְקָתוֹ

וּפָעוֹט הֵם אוֹיְבִים

וְגַם הַשְּׁכֵנִים וּבְנֵי מִעוּטִים

וְנוֹשְׂאֵי מִשְׂרָה וְשׁוֹפְטִים הָפְכוּ לְבוֹגְדִים

וְרַק בְּמִלְחֲכֵי פִּנְכָּתָהּ

וְרוֹדְפֵי הַשָּׂרָרָה

לֹא תִּגַּע הַשִּׂטְנָה

אוּמָּה חֲצוּיָה וְכּוֹאֶבֶת

שְׁטוּפַת שִׂנְאָה

אוּמָּה שֶׁאִבְדָּה כִּיוּוּן וָדֶרֶךְ

בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת

אֶל מוּל הַקַּרְחוֹן מְשַׁיֶּטֶת

וְנוֹשְׂאֵי הַתִּקְוָה חוֹבְקִים אֶת הַדֶּגֶל

הָעֵינַיִם כָּלוֹת

הַשְּׂפָתַיִם לוֹחֲשׁוֹת הֲמִיָּה

נוֹאָשִׁים לְהַטּוֹת נְתִיבָהּ

וְנֶדְרָשׁ לָהּ נָוַט וּמַצְפֵּן

וְנֶדְרָשׁ לַחֲזוֹר אֶל יוֹשְׁרָהּ וּמַצְפּוֹנָהּ

וְלִרְאוֹת כָּל אָדָם כְּשָׁוֶה

וְלִדְרוֹשׁ אֶת הַטּוֹב

וְלַחְמֹל

לֶאֱהוֹב

גיא המשורר

כמו תמיד, נשמח לשמוע מכם, לקבל הארות, שאלות, בקשות ותגובות. באהבה

גיא, אפרת והדובה הלבנה