פוסט 9- ברקלי אהובתינו

13/12/25

עדיין 1

הדרך לברקלי (Berkeley)

יצאנו מהביקור בדיור המוגן של עצי הסקוויה (Sequoia) הזקנים, והתחלנו לרדת במורדות ההרים לכיוון מערב, כשפתאום נגלה לעיננו נוף אחר לגמרי ומפתיע. בין העננים, שעכשיו היינו מעליהם, צצו מידי פעם גבעות ירוקות, מעוטרות בשיחים ועצים, בנוף שמזכיר בכלל את אירלנד או ניו-זילנד, או את בית הגידול של הטלטביז. הכביש מתפתל עוד ועוד, בירידה שנראית אינסופית. גדרות בצידי הדרכים של בתי חוות עם שטחים חקלאיים עצומים. מגיעים למטה למישור, וממשיכים דרך שדות חקלאיים, מטעי זיתים ונוף מוכר אך זר. מוצאים חניון ללילה אחד כדי לקום בבוקר ולהמשיך לברקלי.

למחרת יוצאים לדרך, ליום ארוך של נהיגה עם עצירות רק לאכול משהו ולמתוח את הגוף. בהדרגה הופך הנוף ליותר ויותר אורבני- כבישים רחבים, מכוניות ומשאיות למכביר, פחות עיירות קטנות בצידי הדרכים ויותר ערי כרך גדולות והומות אדם ומכוניות. השמים מלאים בחוטי חשמל, ועננים כבדים מכסים אותם. הגענו לציויליזציה אורבנית. באופן כללי, קליפורניה הרבה יותר צפופה ומאוכלסת מהמדינות הקודמות בהן עברנו. בצהרים מתקרבים לאזור ברקלי, השמש יצאה, כדי לקדם פנינו, והרחובות עכשיו מאוד צרים וצפופים. אנשים על המדרכות, חנויות, מסעדות ובתי קפה, ואנחנו מרגישים כמו דובה בחנות חרסינה. נוסעים לאט ומתרגלים למרחב הצפוף בתשומת לב יתרה.

הסיבה שאנחנו בדרכינו לברקלי היא שחברת ילדותי קרן חיה שם, וברגע שהיא שמעה על התכניות שלנו, הזמינה אותנו, וזו אכן הזדמנות לבקר אותה, להכיר את בן זוגה אליושה ולשהות קצת בברקלי שאנחנו כל כך אוהבים ומגיעים אליה אחת לכמה שנים, כל פעם מסיבה אחרת.

עוד לפני שהגענו, קרן מסדרת לנו מקום חניה לדובה, למעלה למעלה במעלה ההר, בשולי העיר, ברחוב צידי מחוץ לבית של מכרים שהתגיסו לעזור, פשוט כי אפשר. החנינו שם את הדובה, אספנו חפצים, כולל כביסה כמובן, ופגשנו בהתרגשות גדולה את קרן שבאה לאסוף אותנו.

אצל קרן ואליושה

קרן גרה עם בן זוגה אליושה והם מארחים אותנו בביתו הגדול, המרווח, והמלא בחפצי נוי מיוחדים. מפנקים אותנו בחדר גדול עם שירותים ומקלחת צמודים ואנחנו שמחים להיות שוב בבית יציב עם ארבע קירות. אין לנו די מילים לתאר את רוחב הלב, הנדיבות, והפתיחות שבה ארחו אותנו. ארוחות משותפות, יציאה לבילויים, בישול ביתי, שיחות, צפייה בסרטים ופשוט להיות ביחד עם אנשים טובים, נדיבים, רחבי אופקים ומשמחים. הבית גדול ויש לכל אחד את הפינה שלו לעבוד, לנוח, לקרוא ספר, לכתוב, לראות סרט.

כשקרן ואני נפגשות, אנחנו אוהבות לתרגל יוגה ביחד בבקרים, ולצאת להליכות. בברקלי יש רשת של שבילי הליכה בין הבתים אשר חוצים אותה לרוחבה בין החלק התחתון שלה ועד להר למעלה. השבילים עוברים בין עצים, שיחים, ומפלי מים, קל לשכוח שאנחנו נמצאות באמצע העיר. לקרן רגליים קלות ומרץ בלתי נדלה, כך שתמיד, בסופו של דבר אני מוצאת את עצמי מתרוצצת ורודפת אחריה בין שבילי ילדותה, מתנשפת ונהנית עד מאוד משעת כושר משולבת בשיחת בנות.

ברקלי בנוייה משכונות של בתים פרטיים טובלים בירוק עד, עם גינות מטופחות בשלל סגנונות גינון ותענוג ללכת ברחובות ולהתרשם. עכשיו גם נוסף מימד ההכנה לכריסטמס ובתים רבים מקושטים באורות ססגוניים ומגוונים לקראת החג.

זו רק דוגמא צנועה למה שקורה כאן

סופ״ש

קרן מתפנה מהעבודה ואנחנו מתכננים המון תכניות, אבל מזג האוויר מחליט שממש לא. שבת - ראשון מתגלים כימים קרים ומלאים בערפל. אנחנו נוסעים לאכול ארוחת בוקר במקום יפהפה על הים, קופאים שם מקור, וממשיכים לסאן פרנסיסקו למוזיאון ה- SF MOMA לאמנות מודרנית שאנחנו אוהבים לחזור אליו בכל פעם שמגיעים לכאן.

אנחנו מסתובבים קצת ברחובות סאן פרנסיסקו ונחרדים לגלות שהם מלאים במוניות ללא נהג. ממש כך כמו שאתם קוראים. המוניות מסתובבות חופשי ברחובות ללא נהג, רק עם נוסעים. חבל שלא יצא לנו לחוות נסיעה שכזו למרות שרק המחשבה על כך קצת מלחיצה.

בראשון, מסתובבים ברחוב Telegraph שם מתקיים מדרחוב של סופש שמח, דוכנים, מוסיקה וטיפוסים מיוחדים.

בדרך חזרה לרכב פוגשים חבורה שמקדמת את:

People's Park

וזו הזדמנות לפתוח רגע חלון על ברקלי המלאה בהיסטוריה של מחאה, ואין מקום שמספר את הסיפור טוב יותר מ־People’s Park.

הפארק נולד בשנת 1969 מיוזמה קהילתית: תושבים וסטודנטים לקחו שטח ריק ומוזנח של האוניברסיטה, וניסו להפוך אותו לגינה פתוחה לכולם. האוניברסיטה רצתה לבנות שם מעונות — והמאבק הפך לאחד האירועים האלימים והטעונים בתולדות ברקלי. ההתנגשות בין סטודנטים למשטרה הסתיימה במאות פצועים וברצח של מפגין אחד. מאז, המקום הפך לסמל של חופש ביטוי, אקטיביזם ומאבק על שטח ציבורי.

במשך עשרות שנים הפארק שימש מרחב לאוכלוסיות מוחלשות, לאקטיביסטים, לאמנות ולתרבות אלטרנטיבית. גם כיום הוא ממשיך להיות מוקד מחלוקת — בין מי שרוצים לשמור על המקום כפי שהוא, לבין האוניברסיטה המבקשת להקים בו מעונות חדשים.

הוא הרבה יותר ממרחב ירוק: זהו לב ההיסטוריה החברתית של ברקלי — סיפור על קהילה, מחאה, וזכות הציבור על המרחב שלו.

לזכות האוניברסיטה יאמר שהיא מקדישה 100 יחידות דיור כתרומה לחסרי דיור. שוב דוגמא להתנהלות אזרחית אחראית ותשומת לב למי שחלש יותר בחברה. כמובן שאפשר להתווכח גם על זה עד אין סוף.

בובי מקפרין- Bobby McFerrin

התמונה לקוחה מהאינטרנט

באחת מהשיחות המעניינות שהיו לי עם אליושה בן זוגה של קרן, אשר מפליא בסיפורים מרתקים על אינספור נושאים, פתאום הוא מספר לי שבובי מקפרין גר בברקלי, כל יום שני מגיע עם ההרכב שלו לאולם ושם הם מפליגים למחוזות האימפרוביזציה הווקאלית ואף מזמינים את הקהל להשתתף איתם. גיא ואני עוקבים באהבה רבה אחרי הזמר ואף ראינו אותו בהופעה כשהגיע לארץ לפני כ- 13 שנים (מתנת יומולדת 18 ליותם).

שמחנו על ההזדמנות לפגוש אותו שוב, בהופעה אינטימית ואולי בפעם האחרונה. בובי מקפרין בן 75 ולא בריא, אבל עדיין שמח להופיע עם הלהקה שלו. יום שני בצהרים, הם עולים לבמה עם מיקרופונים בלבד, ללא כל כלי נגינה. הגוף שלהם וקולם הופכים לכלי הנגינה שלהם, ביצירתיות ווירטואוזיות מרגשת הם יוצרים קטעי מוסיקה מרתקים. אני מתקשה להאמין לקולות שהם מפיקים אשר נשמעים כמו גיטרה בס, תופים, ואפילו סקסופון. הם קשובים אחד לשניה, מכירים ועובדים ביחד בהרמוניה מופלאה. בשלב מסוים הם מזמינים אנשים לעלות לבמה וליצור איתם קטע מוסיקלי בספונטניות וטבעיות. בובי יוצא לנוח קצת, הם ממשיכים בלעדיו, ואחרי כמה דקות הוא חוזר וממשיך איתם כרגיל. הכל בנינוחות, בסבלנות. כמו כלים שלובים.

Motion- David Worm, Bryan Dyer, Bobby McFerrin, Destini Wolf

שימו לב לוירטואוזיות- הכל זה הקול

הייתי חייבת עוד אחד, שימו לב לחצוצרנית

דברים שלא נכנסו לטכסט אבל רציתי לשתף מברקלי:

• ללכת לקניות בסופר זו חוויה מבלבלת. כמה סוגים של בצל, תפוחי אדמה, בטטות ותפוחים? קשה לבחור.

• לשתות כוס תה חמה ומהבילה בסלון ביתו של אליושה מול השקיעה

• לטייל ברחובות ולפגוש עץ אדום.

• והגשר האדום

ולסיום, השבועי מבית היוצר של גיא המשורר-

בּוּעָה 

נֶעֱטָף בְּבוּעָה שְקוּפָה 

קַרְנֵי הַשֶּמֶש נִשְבָּרוֹת אֶל מַעֲטֶפֶת דַּקָה                       

מָחוֹל צִבְעֵי הַקֶּשֶת מְסַמֵּא מַבָּט 

תְּחוּשַת חֲמִימוּת מְעַרְסֶלֶת 

שִירַת צִפּוֹרִים 

וְשֶקֶט מָהוּל בִּתְחוּשַת נֶחָמָה 

הַקְּרוּם מִתְעָכֵר לְאִטּוֹ 

צִבְעֵי הַקֶּשֶת חָדְלוּ רִיקוּדָם

בּוּעַת הַשֶּקֶט נִבְקַעַת 

אֵינָה מַצְלִיחָה לְסַנֵּן

חָרוֹן וּמְהוּמָה.

עוֹטָה שִכְבָה נוֹסֶפֶת  

וְעוֹד אַחַת 

וְעוֹד אַחַת 

הַבּוּעָה כְּבָר אֵינָה שְקוּפָה 

חוֹזֵר לִנְקוּדַת הַתְחָלָה 

כמו תמיד, נשמח לשמוע מכם באהבה

גיא, אפרת והדובה